דני היה ילד טוב ירושלים. צעיר, תמים, פעיל מאוד למען החברה.
שני חברים הובילו להסתבכותו בשני תיקים שונים. במקרה אחד: חבר של דני השאיל מדני את רכבו. החבר חנה במקום אסור, הרכב נגרר ואז הצרות רק התחילו. אותו חבר הגיע לחניון העיריה כדי לחלץ את הרכב. הוא הציג לשומר קבלה מזויפת כאילו שילם את הקנס, ותוך כדי ויכוח עמו גם כינה אותו בשמות גנאי, ניסה לתקוף אותו ולבסוף נמלט מהמקום ברכבו.
התיק שנפתח בחשד למרמה ותקיפה והעלבת עובד ציבור נעזר בקצה החוט היחיד שהיה מן מקרה – מספר הרכב. דני נחקר באזהרה ולמרות שהשומר זיהה שלא הוא האיש שהגיע לקחת את הרכב, עדיין נותר תלוי ועומד חשד אחד: החשד שמא דני עומד מאחורי הקבלה המזויפת. משך 12 שנים נשא דני ברישום משטרתי פנימי בגין חשד לקבלת דבר במרמה.
שנה אחר כך, היה דני סטודנט ולצורך הישרדותו הכלכלית פנה לכל עבודה מזדמנת שמצא. חבר טוב אחר (עם חברים כאלה…) ביקש ממנו לבצע עבורו שליחויות ולהביא צ'קים לידי חלפנים שיחליפו אותם במזומן. כל שליחות זיכתה את דני בחמישים ש"ח בלבד, אבל מסתבר שמבחינת אותם חלפנים הוא היה איש הפרונט, והוא האחראי על השיקים. כעבור כמה חודשים החלו השיקים לחזור, ואת דני, שהיה אז בן 22 בלבד, רדפו חלפנים, אנשי שוק אפור, ואפילו עבריינים. כאשר התלונן במשטרה – התברר כי חלק מן המעורבים בפרשה זיהו את דני כחבר זוטר בארגון פשע והוא מצא את עצמו נחקר בחשד כאילו הוא עצמו ביצע את העבירה החמורה של סחיטה באיומים. גם לאחר שפרטי הפרשה התבררו הוחלט בפרקליטות כי התיק נגד דני ייסגר רק מחוסר ראיות, ולא מחוסר אשמה.
דני למד להישמר מפני חברים מפוקפקים. עשור חלף ללא אירועים חריגים נוספים. הוא היה פחות תמים ופילס את דרכו בהצלחה רבה בעולם העסקים ובעולם הארגונים ללא מטרת רווח.
כאשר הגיע אלי לצורך מחיקת הרישום נדרשנו – למרות הרקורד האישי המרשם שצבר עד אז- להוכיח באותות ובמופתים כי אין לו יד ורגל בחשדות החמורים שיוחסו לו אי שם בעבר. היה צורך לקבץ ראיות מתוך התיקים הישנים, לחפש מסמכים והחלטות בית משפט, אפילו לחתום על תצהירים וכל זאת כדי לשכנע את משטרת ישראל כי "הערך המודיעיני" של החשדות הישנים אינו בר תוקף. לאחר דין ודברים של מספר חודשים שוכנעו קציני המטה הארצי למחוק את הרישומים.